הגישה לפציעות ספורט

פציעות ספורט

כמעט כל מי שעוסק בספורט מכיר את זה. כאב.

זה יכול להופיע באופן פתאומי בזמן מאמץ עצים במיוחד או להתחיל לאחר אימון ולהתגבר בהדרגה.
אבל לפעמים זה קורה סתם באימון רגיל. לרוב זה מפתיע אותנו במקום ובזמן שהכי לא ציפינו לו ואצל ספורטאים רבים זה קורה "דווקא בתקופה שאני בשיא".
הגורמים שיגרמו לנו לעצור את האימונים הם מרובים ואינם שמורים לפציעות האורתופדיות בלבד,
אך פציעות אורתופדיות נפוצות ביותר בקרב המתאמנים וגורמות פעמים רבות לבלבול, חשש ותסכול רב.
ספורטאים רבים חווים כאב ונאלצים להאט או לעצור את תקופת האימונים שלהם בגינו.
שאלות נפוצות מאוד בקרב המתאמנים הן האם להתאמן או להפסיק? האם אוכל להגיע למירוץ שחיכיתי לו… והרי כבר נרשמתי ושילמתי.
אחד התחומים בו עוסקת רפואת הספורט הינו גישה לפציעות אורתופדיות שונות בקרב הספורטאים. כמובן שמגוון הפציעות הוא עצום ולא ניתן לתארן במאמר מסוג זה אך ננסה להציג את הגישה שמציגה רפואת הספורט ולתת קווים מנחים בטיפול בפציעה.

מהי פציעת ספורט?

פציעת ספורט יכולה לנבוע מחבלה (טראומה), מתיחה חדה, עומס יתר וחוסר הדרגתיות באימונים.
לרוב יהיה מדובר בפציעה בגפיים – לאורך השרירים, הגידים, הסחוס או העצמות בגפיים ובמפרקים. כשספורטאי נפצע התסמין העיקרי אותו יחווה יהיה הכאב.
כאב יכול להופיע מייד בעת הפציעה או להופיע בשעות ובימים שלאחר מכן. הוא יכול להיות מלווה בנפיחות באיזור הפצוע, אודם וחום מקומיים, רגישות למגע. אם הפציעה מאוד משמעותית ייתכן עיוות של הגפה הפצועה וכן ייתכנו פגיעה בכלי הדם ובעצבים בגפה (מקרים נדירים יותר).
השכיחות של פציעות ספורט הינה גבוהה מאוד. למען האמת כמעט אין מתאמן בוגר שלא חווה בחייו פציעה כלשהי.
ככל שהספורטאי מאומן יותר ומקצועי יותר הוא חשוף למאמצים גדולים ולהתאוששות פחותה ולכן גם לפציעות (למרות שעצם ההישארות בכושר היא גם מנגנון של מניעת פציעה).
ספורטאי שנפצע ומוטרד מהפציעה, או שהפציעה נמשכת מספר ימים לאחר מנוחה – רצוי שיגיע לרופא ספורט.

מדוע לרופא ספורט?

לרופא ספורט גישה כוללת לספורטאי.
רופא הספורט מכיר את ענף הספורט בו הספורטאי עוסק, את דרישות הענף ואת סוגי הפציעות השונות האופייניות לו.
מכיוון שכך, יוכל הרופא לשוחח עם הספורטאי, לנסות יחד איתו להבין מה היה המנגנון המדוייק של הפציעה (סיפור המקרה פעמים רבות יכול לעזור באבחנה). חשוב להבין גם את ההקשר הכולל, מהי התקופה באימונים בה אירעה הפציעה, מהו סרגל האימונים והאם הוא נכון עבור המתאמן, האם קיימת הקפדה על התאוששות מתאימה כולל תזונה נכונה ושינה מספקת.
לאחר איסוף המידע יעבור הספורטאי בדיקה גופנית מקיפה.
מטרת הבדיקה הינה בראש ובראשונה לאתר ולאבחן את הבעיה אך גם למצוא גורמים מנציחים.
גורמים אלו הינם מיני סיבות גופניות שאם לא ניתן עליהם את הדעת ונתקנם הפציעה עלולה לשוב שנית. ניתן להבין זאת עם נחשוב על ספורטאי שסובל מכאבי גב ובנוסף- אורך רגליו אינו שווה. נוכל למצוא את המקור לכאבים בגב עצמו ואף לטפל בהם, אך אם לא נביט על כלל הגוף ונתייחס לאורך הרגליים הלא סימטרי- הבעיה עלולה לחזור שנית.
הבדיקה הגופנית כוללת גם סט בדיקות מיוחדות המאשרות או מפריכות את החשד שעלה בשיחה עם הרופא.
גם לאחר שיחה ובדיקה גופנית לא תמיד ניתן להגיע לאבחנה המדוייקת. לכן פעמים רבות אנו נעזרים בהדמיה – צילום רנטגן, אולטרה- סאונד, בדיקת סי טי או MRI.

אולטרה סאונד במרפאה

במרפאות ספורט מובילות בארץ ובעולם, ובכללן גם במרפאת אקסטרא, רופא הספורט מבצע בדיקת אולטרה- סאונד תוך כדי הבדיקה הגופנית על מנת לראות טוב יותר את המבנים ולאשר או למצוא את האבחנה.
בדיקת אולטרה סאונד הינה בדיקה טובה מאוד ובמקרים רבים מדוייקת להפליא במציאת אבחנות שונות.
יתרון מאוד בולט בה הינו היכולת לצפות מיידית ברקמות השונות, במקום הכאב – לעיתים תוך כדי תנועה (כלומר זוהי בדיקה דינאמית) וכן בהיעדר קרינה וכל סיכון למטופל.
יחד עם זאת החסרון הבולט שלה הינו שהביצוע והפענוח הוא תלוי במיומנות ויכולתיו של הבודק,
כלומר אם הבודק לא ישים את המתמר במקום המדוייק ובזווית המדוייקת ייתכן והאבחנה תתפספס.
לכן המשמעות הגדולה של ביצוע הבדיקה תוך כדי הבדיקה הגופנית, שכן אז הרופא יכול לראות היכן בדיוק הכאב, לחשוד בבעיות שונות באיזור ולהשלים את הבדיקה בצפייה ישירה בעזרת מכשיר האולטרה- סאונד. בשימוש נכון זהו כלי חשוב ומקדם מאוד באבחנה של הבעיה והדרכים לפתרון
לאחר סיום הבדיקה הרופא ינסה לאבחן את הבעיה, להסביר למטופל ולהחליט על דרך הטיפול. כאן עלינו להתעכב על מספר שאלות שהתשובות להן אינן אינטואיטיביות לרובנו אך קריטיות בבחירת הטיפול.

האם חובה עלינו להגיע לאבחנה על מנת לטפל ?

ברור לכולנו שהרצון של המטופל ושל הרופא הוא אכן לדעת ולאבחן את מקור הבעיה, אך יחד עם זאת לצערנו לא תמיד יהיה ניתן לענות על כך, ובייחוד בביקור הראשון. ללא ספק המעבר על התהליך המתואר לעיל בשלמותו מעלה את הסיכוי למצוא את הבעיה אך לעיתים עדיין אנו נשארים באי ודאות לגבי הגורם לכאבים.
עלינו להבין כי לא תמיד חייבים לדעת את האבחנה המדוייקת על מנת לטפל. לעיתים מספיק שהרופא ישלול בעיה שתסכן את הספורטאי באופן מהותי על מנת להציע התחלת טיפול. בהמשך ניתן יהיה להתקדם לבדיקות נוספות במקביל להתחלת הטיפול ובכך לא לעכב את ההחלמה והחזרה לפעילות

האם כשכואב אסור להתאמן?

אצל רובנו, מטופלים ומטפלים כאחד, כאב מתפרש כ"נורה אדומה". הגוף זועק לנו שאנו עושים נזק ולכן עלינו לעצור. אם נמשיך להתאמן כשכואב אנו מגדילים את הנזק. אך האם הדבר באמת נכון? האם הפרשנות שאנו נותנים לכאב אכן מתארת באופן אמיתי את המתרחש בגופנו?
התשובה לשאלה אינה כה פשוטה כי יש סוגי פציעות שאכן הכאב מהווה איתות אזהרה בו עלינו לעצור.
דוגמא מובהקת לכך היא כאבים בשוקיים כתוצאה משברי מאמץ – המשך פעילות עם הכאב משמעותו נזק מתמשך שיכול להיות חמור ביותר.
אבל… למען האמת רוב סוגי הכאב אינם כך. הכאב של פציעות כרוניות רבות הינו פרשנות של הגוף כתוצאה מהחלמה לא טובה מהפציעה. הכאב מביא אותנו למה שאני קורא- "מעגל הקסמים" של הפציעה- מעגל זה מבטא כאבים הגורמים לנו להימנעות מאימון ובכלל מתנועה, החלשות של השרירים והגידים והתרחקות מהחלמה.
במקרים אלו דווקא החזרה לפעילות תסייע בהחלמה. לכן ניתן להבין כי בחלק גדול מהפציעות עצה של הפסקה מוחלטת של האימונים עד שיעבור, כפי שניתנת לעיתים לספורטאים, לא רק שתמנע החלמה ותעכב חזרת הספורטאי לפעילות אלא גם עלולה לגרום נזק של ממש.

אז איך נדע מתי הכאב מסוכן לנו ומתי הוא חלק מ"מעגל הקסמים" המונע מאיתנו להחלים?
זו בדיוק השאלה עליה צריך לענות רופא הספורט. תוך כדי כל התהליך שפירטנו רופא הספורט ינסה להבין האם מדובר בבעיה שמצריכה הפסקה מוחלטת של האימונים או שניתן להמשיך- לרוב עם התאמות בפעילות.

ואם מותר להתאמן, כיצד לחזור לאימונים ומתי?

וזו השאלה הקריטית הנוספת בגישה לספורטאי הפצוע. שהרי אם אנו יודעים שהפציעה לא צריכה למנוע מהספורטאי להפסיק פעילות אז איך ומתי חוזרים?
אנו מבינים היום שהמשוואה- כואב = אסור להתאמן אינה נכונה בחלק גדול מהפציעות הכרוניות. הפסקת הפעילות לא רק שלא תסייע בהחלמה אלא יכולה גם להרחיק ולהנציח את הפציעה. לכן, לרוב אנו מדברים על קו רצף:

משמעות התרשים הינה – קו רצף אחד שבו מצד אחד הפסקת אימונים ומצד שני אימונים רגילים. על רופא הספורט,
יחד עם הספורטאי להחליט היכן הנקודה בו הוא נמצא על הגרף וכיצד דוחפים אותו באחריות יותר ויותר "שמאלה" .
במטרה "לשבור את מעגל הכאב" ינחה רופא הספורט את הספורטאי מה עליו לעשות, ייתן תרגילים והנחיות לאימונים, בחלק מהמקרים בשיתוף פעולה עם פיסיותרפיסט ספורט המתמחה בפציעות בספורטאים.
הרופא ייעזר בכלים רבים על מנת להקל על הכאב ולהחזיר את הספורטאי לפעילות. כלים אלה יכולים להיות תרופות אנטי דלקתיות (לא סטרואידליות המכונות NSAIDS), משככי כאבים, דיקור רפואי לנקודות כאב, הזרקות למפרק, טייפינג ועוד…
בעזרת כלים אלו, הכוונה נכונה ומדוייקת וסיוע של צוות מקצועי יתאפשר לספורטאי לחזור בהדרגה לפעילות וככל האפשר – לנפחי ועצימות הפעילות כפי שהתאמן לפני הפציעה.

לסיום המאמר אי אפשר שלא להדגיש שוב ושוב שהטיפול הטוב ביותר לפציעות ספורט הוא כמובן מניעתן.
זאת נעשה על ידי בניית תכנית אימונים הדרגתית נכונה ואישית, יחד עם שמירה על התאוששות נאותה, הכוללת תזונה המכילה את כל מרכיבי המזון הדרושים לספורטאי, שינה מספקת והקפדה על מנוחות. אם נקפיד על כל אלו נצמצם את מקרי הפציעות ואת הפגישות עם הרופא…
מאחל לכולם להמשיך להתאמן בהנאה וללא פציעות.